מבצע סטקסנט

סטקסנט: מבצע הסייבר האמריקאי-ישראלי נגד תכנית הגרעין של איראן

תפיסה אמריקאית-ישראלית משותפת לגבי האיום הטמון בתכנית הגרעין של איראן, עמדה בבסיס מגוון פעולות שנקטו שתי המדינות, מאז ראשית שנות ה-90, כדי למנוע מאיראן להצטייד בנשק גרעיני. פעולות אלו הקיפו את המישורים המדיני, הכלכלי והצבאי. הסייבר, כמדווח, מילא תפקיד קריטי במאמציה אלה, ששיאם בתקיפה של צנטרפוגות הגרעין של איראן, המכונה "סטקסנט".

סטקסנט היה הלב, והחלק המפורסם ביותר, של מבצע נרחב הרבה יותר שנקרא "משחקים אולימפיים". המשחקים האולימפיים היו סדרה של מבצעי סייבר מתוחכמים ביותר, שנועדו לשבש ולעכב את תכנית הגרעין האיראנית, ואף לסכלה. העבודה על סטקסנט החלה כנראה ב-2005 והווירוס עצמו הופעל ב-2007. המבצע נחשף עקב תקלה מבצעית ב-2010.

סטקסנט תוכנת לתקוף את מערכות המחשוב והבקרה התעשייתיות של צנטרפוגות הגרעין של איראן, אותם מכשירים עדינים המשמשים לצרכי העשרת אורניום. צנטרפוגות גרעיניות מסתובבות במהירויות על-קוליות ואפילו תנודות קלות במהירותן, כאלה שהעין האנושית אינה מסוגלת לתפוס, יכולות לשבש את יציבותן ולהביא להתפרקותן. משום כך, האיץ והאיט סטקסנט את מהירויות הצנטרפוגות בצורה שלא זוהתה כלל ע"י מפעילי הגרעין האיראניים. יתרה מזו, סטקסנט עשה שימוש בהקלטות של תפקוד "רגיל" של הצנטרפוגות כדי להערים על המפעילים האיראניים ולייצור אצלם תחושה כאילו שהכל פועל בהלכה.

להטעייה זו היה יעד כפול: הצורך המובן בשימור סודיות מבצעית, אך גם רצון לייצור אצל האיראנים תחושה של בלבול ולערער את הבטחון העצמי שלהם לגבי יכולותיהם הגרעיניות. לשם כך, המבצע תוכנן  כדי לייצור רושם כאילו שהכשלים בתפקוד הצנטרפוגות נבעו מטעיות בתכנון ובעיצוב ההנדסי שלהן, כמו גם בחלקים מהם הורכבו, ובכלל בגלל חוסר המקצועיות של המהנדסים האיראניים.

כדי להבטיח שסטקסנט יפעל כנדרש, בנו ארה"ב וישראל שני דגמים בגודל מלא של מערך הגרעין האיראני, האחד במעבדה הלאומית האמריקאית באוק רידג' שבטנסי והשני בקרייה למחקר גרעיני בדימונה. בכלל, שתי המדינות השלימו זו את זו. בעוד שיכולות המודיעין האמריקאיות הן המתקדמות בעולם, לישראל הכרות אינטימית וייחודית עם תכנית הגרעין האיראנית.

אולם, התכנון והנסויים הקפדניים לא הועילו. ב-2010 פרץ סטקסנט מהמערכות הממוחשבות של איראן והתפשט לכ-100 אלף מערכות ב-115 מדינות שונות. סטקסנט תוכנת מראש כך שיוכל לפגוע במערכות באיראן בלבד ולכן לא נגרם למערכות אלו כל נזק. אולם, חשיפת המבצע אפשרה לאיראן להתגונן מפניו "ולפשלה" המבצעית היו השלכות הרסניות לתקוות האמריקאיות והישראליות לשים קץ, אחת ולתמיד, לתכנית הגרעין האיראנית.

סטקסנט כן גרם תוהו ובוהו משמעותי ולעיכוב בתכנית הגרעין האיראנית המוערך בשנה-שנתיים, אך לא לעיכוב הממושך המקווה. ובכל זאת, סטקסנט היה הצלחה מרשימה, ואף בטוי לגאוניות מודיעינית במיטבה: ההחדרה של הווירוס למערכות של איראן, למרות אמצעי הזהירות המפליגים שזו נקטה, היתה פרי יכולות ביון מרחיקי לכת. סטקסנט היה גם נקודת מפנה בהיסטוריה של תקיפות הסייבר – לא רק תקיפת הסייבר המפורסמת בהיסטוריה, אלא, הראשונה שגרמה נזק פיזי ולא רק למערכות מיחשוב.

במבצע נועז נוסף, שגאוניותו המודיעינית אינה נופלת מזו של סטקסנט, הצליחה ישראל ב-2018 להבריח מטהראן, בדרך לא דרך, את "ארכיון הגרעין האיראני". כמדווח, חדרו סוכני המוסד למחסן בטהראן ופרצו במהלך לילה בודד ל-32 כספות. אלו הכילו תכניות מפורטות לגבי תכנית הגרעין של איראן, כמו גם מזכרים פנימיים וסרטונים, בהיקף של 50 אלף עמודים ועוד 163 דיסקים. ב-2020 נגרם נזק חמור למתקן להרכבת צנטרפוגות בנתנז, אחד מאתרי הגרעין העיקריים של איראן. מקורות שונים ייחסו את התקיפה לישראל, בין אם בסייבר ובין אם בחומרי נפץ מסורתיים, וטענו שלתכנית הגרעין נגרם עיכוב של שנים אחדות. כמדווח, ביצעה ישראל גם תקיפות נוספות.

בסופו של יום, מאמצי הסיכול גרמו לעיכוב בתכנית האיראנית, הצלחה משמעותית, אך לא לסיומה. רק הסכם מדיני עשוי, אולי, להביא לפתרונו לאורך זמן.

המעוניינים  לקרוא עוד על פרסומי על איראן מוזמנים לעיין בספר שלי, במסמכי המדיניות ובמאמרי הדעה.

למידע נוסף על ההרצאות שלי בנושא איראן, נא ללחוץ כאן