הגרעין האיראני

איראן מציבה בפני ישראל איומים מגוונים. תכנית הגרעין האיראנית היא, כמובן, האיום החמור ביותר, אך גם מאגר הרקטות האימתני שסיפקה לחיזבאללה, מאמציה הנמשכים לבסס נוכחות צבאית קבועה בסוריה, והפריסה של טילים בליסטיים וטילי שיוט בעיראק ובתימן, מציבים גם כן אתגרים קשים בפני ישראל. רבים אף רואים באיראן איום קיומי.

תכנית הגרעין והסכם הגרעין האיראניים

בבואנו להתייחס לתכנית הגרעין האיראנית ולחלופות להתמודדות עימה, חשוב להבין תחילה כי איראן התגברה על המכשולים הטכנולוגיים העומדים בפני הרכבה של פצצת גרעין כבר ב-2010 לערך, כנראה אף מוקדם יותר.  פירוש הדבר, שרק החלטה מדינית איראנית להימנע מייצורן של פצצות מנע ממנה לעשות זאת כבר אז. ככל הידוע, איראן טרם השלימה את תהליך המזעור של ראשי הקרב, הנדרשים להרכבת הפצצות על גבי טילים בליסטיים, אך אמצעי שיגור אחרים אפשריים כבר כיום.

לפיכך, איראן למעשה היתה מדינת סף גרעינית כבר ב-2015 בעת שנחתם "הסכם הגרעין", הידוע כ- Joint Comprehensive Plan of Action – (JCPOA). הנסיגה האמריקאית מההסכם ב-2018 יצרה מצב של אנדרלמוסיה וואקום מדיני ובעקבותיה התנערה ממנו, למעשה, גם איראן, אף שהיא נזהרת בשלב זה שלא להפר אותו בצורה קיצונית, או שאינה ניתנת לתיקון. ממשל ביידן חותר להחייאה וחזרה להסכם הגרעין המקורי עם איראן, כבסיס לנסיון להגיע להסכם חדש וטוב יותר. הסכם כזה אמור לכסות גם את הטילים הבליסטיים של איראן וכן את פעילותה האזורית ההרסנית, כולל התמיכה בחיזבאללה ומאמצי ההתבססות בסוריה, ובעיקר להגביל את תכנית הגרעין לטווח ארוך.

למתעניינים, קיימים אתרים טובים רבים העוסקים בנושא האיראני. אני ממליץ על האתרים הבאים:

• https://www.inss.org.il/he/
• https://jiss.org.il/he/
• https://www.washingtoninstitute.org/

הרצאות על הבלתי-נתפס

אני מרצה על תכנית הגרעין האיראנית, והאיום האיראני בכללותו, לעיתים קרובות, ובפני קהלים מגוונים. בהרצאות על תכנית הגרעין אני מתמקד בד"כ בחמש סוגיות מרכזיות:

• מדוע חותרת איראן לגרעין – מניעיה האסטרטגיים והפנימיים
• מקורות האיבה האיראנית כלפי ישראל
• ההשלכות האזוריות והבינ"ל של התגרענות איראן
• ההשלכות של התגרענות איראן עבור ישראל
• והכי חשוב – מה ניתן לעשות כדי למנוע מאיראן לחצות את הסף ולהתגרען. בין החלופות הנדונות – חידוש הסכם הגרעין הקודם או הגעה להסכם חדש; סנקציות כלכליות; סיכול חשאי, כגון תקיפת הסייבר "סטקסנט"; שנוי המשטר; ותקיפה צבאית, בין אם ישראלית או אמריקאית.

בפוסט זה אתייחס לסוגייה הראשונה בלבד, מדוע חותרת איראן לגרעין. המתעניינים לשמוע עוד על הרצאותי בנושא האיראני והשוקלים להזמין הרצאה,  אנא לחצו כאן.

מדוע חותרת איראן לגרעין – מניעים אסטרטגיים

בבסיס החתירה האיראנית לגרעין קיימים, לדאבוננו, שיקולים אסטרטגיים כבדי משקל, המונעים ממנה לוותר על התכנית. אין פירוש הדבר שאיננו צריכים להתנגד למאמצי הגרעון של איראן בתקיפות, נהפוך הוא, אך סיכול אפקטיבי מחייב הבנה יסודית של מניעיה.

תכנית הגרעין של איראן החלה עוד בימי השאה, אך הוקפאה תחילה ע"י המשטר האיסלאמי, לאחר עלייתו לשלטון. התכנית חודשה בראשית שנות ה-90', כתגובה לטראומה הלאומית הקשה שחוותה איראן ממלחמת שמונה השנים עם עיראק, אותה יזם צדאם חוסיין ללא כל סיבה אמיתית, שהסתיימה ב-1988. מאות אלפי איראנים נהרגו במלחמה עקובה מדם זו, בכלל זה אלפים שנהרגו בתקיפות כימיות. הקהילה הבני"ל התעלמה משפיכות הדמים וארה"ב ומדינות מערביות אחרות אף ראו יתרון במצב שאיראן ועיראק נלחמות זו בזו ולא מציבות איום על אינטרסיהן. תחושת הבדידות של איראן, ששורשיה בהיסטוריה הפרסית, החריפה עוד יותר.

כיום, חדלה עיראק להציב איום על איראן, אך מדינות נערכות לטווח הארוך ולא מן הנמנע שעיראק תשוב לאיים עליה בעתיד. מה שחשוב להבין, לענייננו, הוא שהטראומה האיראנית ממלחמת שמונה השנים עם עיראק נותרה העמוקה וקשה עד היום הזה ממש. מצבות לזכר הנופלים ממוקמות ברחבי איראן וטקסי זכרון מתקיימים באופן תדיר. הנחישות שלא לעמוד בפני איום דומה בעתיד ממשיכה להנחות את מדיניות איראן.

בעשורים האחרונים הפך החשש מארה"ב, ומעל הכל מהאפשרות שתפעל להפלת המשטר, לגורם העיקרי המניע את תכנית גרעין האיראנית. חששות אלה אינם נטולי בסיס. ארה"ב אכן הפילה שני משטרים שכנים בטווח של שנתיים בלבד: המשטר של היריב האידיאולוגי העיקרי של איראן, הטליבאן, ב-,2001 והמשטר של היריב האסטרטגי העיקרי שלה, צדאם חוסיין, ב-2003. ממשל בוש דיבר בגלוי על עניינו לפעול להפלת המשטר באיראן. ממשל אובמה אמנם זנח כוונה זו, אך הטיל על איראן סנקציות מהקשות ביותר שהוטלו על מדינה כלשהי. רבים מאמינים שממשל טראמפ שב ואימץ מדיניות של שנוי המשטר. כך או כך, טראמפ נסוג מהסכם הגרעין והפעיל כלפי איראין מדיניות של "לחץ מירבי". ארה"ב גם הקיפה את איראן במשך השנים, כמעט מכל כיוון אפשרי, ברשת של בסיסים וכוחות צבאיים.

חששות איראן מפקיסטאן וישראל מניעים אף הם את תכנית הגרעין שלה. פקיסטאן היא יריבה סונית וותיקה של איראן. היא גם מדינה גרעינית מאוד לא-יציבה, השוכנת בדיוק על גבולה. לפיכך, איראן אינה יכולה להתעלם מהסכנה שהמאגר הגרעיני הפקיסטאני ייפול לידיים הלא נכונות, בין אם לידי פלג של המשטר הנוכחי, ובין אם לידי משטר חדש לאחור שיתמוטט. בהרצאה אתייחס בהרחבה לשורשי האיבה האיראנית כלפי ישראל, אך אסתפק כאן ואומר שהפחד האיראני מישראל אמיתי ועמוק, בכלל זה מהיכולות הגרעיניות המיוחסות לנו.

המניעים הפנימיים של תכנית הגרעין האיראנית

הבנה עמוקה של הפסיכולוגיה והתרבות הלאומית של היריב, של "הראש" שלו, חיונית תמיד. הדברים נכונים שבעתיים לגבי איראן. מי שאינו מכיר מקרוב את ההוואי האיראני (דהיינו הפרסי והשיעי) יתקשה להבין את עומק ההשפעה של ההיסטוריה שלה על תפיסת המציאות של איראן כיום. מאז השסע הגדול עם הסונים, שהחל במאה השמינית, השיעים תמיד היו מיעוט בתוך העולם המוסלמי, לעיתים מיעוט מוקצה ונרדף. מציאות זו הולידה תחושה היסטורית עמוקה של בדידות וחוסר בטחון, של היותם של השיעים בגדר "אי שיעי בתוך ים סוני עוין".

המשטר באיראן הצליח לשכנע את הציבור, שמדובר בתכנית כח אזרחית לגיטימית ושיריביה ההיסטוריים של איראן, קרי ארה"ב וישראל, חותרות לשלול ממנה את הזכות להנות מטכנולוגית הגרעין הקריטית, המוקנית לה מתוקף היותה חברה באמנה לאיסור תפוצת הגרעין (ה-NPT). המשטר גם הצליח להציג את התכנית כבטוי לקדמה הטכנולוגית שהשיגה איראן וככרטיס כניסה למועדון האקסלוסיבי של המדינות המתקדמות ביותר מבחינה מדעית. לפיכך, הפכה תכנית הגרעין לעניין של יוקרה לאומית והמחיר שאיראן מבקשת בתמורה לנכל נסיון להגבילה, כגון הסכם מ-2015, גבוה ומעמיר.

גם אינטרסים מוסדיים מגבירים את דבקותה של איראן בתכנית הגרעין ואת עצמת ההתנגדות להסכם כלשהו שנועד להגבילה. משמרות המהפכה שולטים לא רק בתכנית הגרעין הצבאית, אלא, בתעשיית הגרעין האזרחית, שמהווה מקור לתקציבים ולעצמה במערכת הפוליטית האיראנית. מציאות זו מקטינה עוד יותר את הנכונות הקטנה ממילא של משמרות המהפכה לשקול פשרות ולהגיע להסכם לגבי התכנית.

תקדימי העבר כמניעים של תכנית הגרעין האיראנית

מספר תקדימים מהעבר מגבירים עוד יותר את נחישותה של איראן להשיג יכולת גרעינית. לצדאם חוסיין היתה תכנית גרעינית קודם למלחמת המפרץ הראשונה. ישראל הפציצה את הכור העיראקי ב-1981 ולאחר שהתכנית חודשה ע"י צדאם, היא נהרסה בעיקרה ע"י ארה"ב במלחמה זו. בהמשך שב צדאם להתגרות בארה"ב, בחוסר תבונה משוועת, ומשטרו הופל על ידה לבסוף במלחמת המפרץ השנייה. המסקנה האיראנית מתקדים זה היתה ברורה. אילו נהג צדאם בתבונה מול ארה"ב ואימץ גישה מאופקת יותר, בדומה לזו האיראנית, משטר הפיקוח והסנקציות שהוטלו עליו היו מוסרות. בנסיבות אלה, הוא יוכל היה להתקדם בשקט לקראת יכולת גרעינית ולרכוש את החסינות האסטרטגית מפני תקיפות הנובעת ממנה. כפי שעולה בבירור מהתקדים הצפון קוריאני, להלן, אף מדינה, לרבות ארה"ב, אינה מעיזה לתקוף מדינה שחצתה את הסף גרעיני.

התקדים השני מבחינת איראן היה לוב, שקידמה אף היא תכנית גרעין. אולם, מנהיג לוב, קדאפי, הפך כה מודאג אחרי מלחמת המפרץ השנייה, מהאפשרות שיכלל ברשימה האמריקאית של המשטרים המיועדים להפלה, עד שהסכים לפרק את תכנית הגרעין בתמורה להסרת הסנקציות הבינ"ל שהוטלו על לוב ולשיקום מעמדו המדיני. לבסוף, הופל קדאפי ב-2011 בעקבות התקוממות פנימית, במסגרת "האביב הערבי", והתערבות של ברית נאט"ו. גם מתקדים זה היתה המסקנה האיראנית ברורה. אילולא וויתר קדאפי באופן כה נמהר על תכנית הגרעין ב-2003, איש לא היה מעז לתקוף אותו ולהפילו ב-2011.

התקדים השלישי, זה שאיראן רואה בו דגם לחיקוי, הוא הצפון קוריאני. צפון קוריאה התגרתה בארה"ב במשך עשורים, אך נזהרה תמיד שלא להגדיש את הסאה, עד שחצתה את הסף הגרעיני בראשית שנות ה-2000. מאז היא השיגה חסינות אסטרטגית מפני תקיפה ונוהגת, ככלל, כרצונה, מול ארה"ב.

המעוניינים  לקרוא עוד על פרסומי על איראן מוזמנים לעיין בספר שלי, במסמכי המדיניות ובמאמרי הדעה.

למידע נוסף על ההרצאות שלי בנושא איראן, נא ללחוץ כאן.